🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
מבין כל חמישה חומשי תורה, קשה למצוא פרשה שלמה, מתחילתה ועד סופה, שמוקדשת לנושא אחד יחיד — מלבד פרשת בלק. השיעור הבא שואל: לשם מה? מה יוצא לנו מכל הסיפור הארוך של בלק ובלעם? התשובה, כפי שמגלה התורה עצמה בפרשת כי תצא, פשוטה ועמוקה כאחד: כל הפרשה נכתבה כדי שנדע ונרגיש עד כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו.
בפרשת כי תצא מסכמת התורה את מה שקרה בפרשתנו: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'... עַל דְּבַר אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר... לְקַלְלֶךָּ, וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ". התורה עצמה מגלה את מטרת הפרשה: ללמד אותנו שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו. וכפי שקוראים בהפטרה בספר מיכה, "עַמִּי זְכָר נָא... לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'" — כדי שנדע שבורא עולם אוהב אותנו ורוצה בטובתנו. חשוב כל כך שנדע זאת, עד שכדאי בשביל כך לכתוב פרשה שלמה בתורה. שכן תכלית התורה היא שתחדור בנו ההרגשה שבורא עולם אוהב אותנו — ועל ידי כך נזכה גם אנחנו לאהוב את אבינו שבשמיים.
בסוף פרשת ואתחנן כותב אור החיים הקדוש דבר נפלא. חז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא "שֹׁמֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים" למי שאוהב אותו. שואל אור החיים: לכמה אלפים? עונים חז"ל: לאלפיים. ומדוע דווקא אלפיים? מבאר אור החיים: ללמדך שהקטן ביותר באהבת ה' — שכרו כפול מהגדול ביותר ביראת שמים. כלומר, כאשר אדם זוכה לעשות מצווה מתוך אהבת ה' טהורה, שכרו גדול פי כמה וכמה ממי שעושה אותה מצווה מתוך יראה בלבד. כמה חשוב, אם כן, לזכות לקיים "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ", וכמה משמח את בורא עולם כאשר אנו זוכים לכך. וזוהי בדיוק מטרת ההודיה: להחדיר בלב את אהבת ה'. סגולה פשוטה: מי שיקרא את פרשת בלק בכל שבוע בעיון ובתשומת לב, תחדור בו אהבת ה' — כי זו בדיוק תכלית הפרשה.
מגלה האר"י הקדוש רעיון נפלא על הפסוק "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה". קחו את המילה "קללה" — אותיות ק-ל-ל-ה, וקראו אותה מהסוף להתחלה: יוצא "ה-ל-ל-ק", כלומר "הַלֵּל ק'" — הַלֵּל למאה (ק' בגימטריה מאה). מכאן מלמד האר"י: אם נהלל ונודה לקדוש ברוך הוא מאה פעמים ביום — לא רק ברכות שגורות, אלא הודיות אמיתיות מהלב, "תודה רבה יוצרי", "מודה אני על הילדים", "מודה על הבית הנפלא", "מודה על התורה הקדושה", "מודה על שהתעוררתי הבוקר רענן" — כל דבר טוב, אזי הקללות הופכות לברכות ממש. ומדוע ממשיכה התורה ואומרת "כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ"? כי כאשר אדם מהלל את הקדוש ברוך הוא, הוא מחדיר לתוכו את אהבת ה', וממילא הקדוש ברוך הוא פותח לו שערי ברכה, וכל הקללות נהפכות לברכות.
כוחה של ההודיה הזאת אינו רק במישור הרוחני. מספרים לא מעט שהתחזקות בהודיה, לצד הטיפול הרפואי המקובל, סייעה לחולים במחלות קשות למצוא כוחות נפש עצומים ולראות ישועות — כי הודיה פותחת את הלב, מחדירה בו את אהבת ה', ומתוך כך נפתחים שערי ברכה. הדרך המומלצת לכל אדם היא להתחזק בהודיה בכל מצב, מתוך אמונה שכל הבא עלינו לטובה, ולזכור שהודיה היא כלי רוחני עצום — לא תחליף לטיפול הרפואי, אלא כוח נפשי המחזק את האדם ואת סביבתו. יהי רצון שנזכה כולנו להודות לקדוש ברוך הוא, להתבונן באהבת ה' שבפרשת השבוע, ותחדור בכל ליבנו ההרגשה — "כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ".